מקור הכחון פלמנקו הוא מאוד ברור: פקו דה לוסיה הוא המוסיקאי הראשון ששילב את הכחון עם הפלמנקו מפרו בשנות השבעים ומיד קיבל "אזרחות ספרדית" על ידי רובן דנטאס. כמעט בטוח שהאמן גיטרה האוניברסלי התרשם לא רק מהצליל שהפיקו הידיים של הקריולין הפרואנים, אלא מהאפשרויות כתחליף וחיזוק מהכלי הקשה היחידי שהתקבל בפלמנקו: מחיות כפאיים, הרגליים והנגיע בירך או חלקים מסיימים בגיטרה. נכון הוא שהמרטינטה MARTINETE (סיגנון מסויים בפלמנקו) היו מנגנים פעם על ידי מקה בפטיש וסדן בבתי מלכה באנדלוסיה או במכת אצבעות או NUDILLOS כבסיס קצבי בכרש שולחן.אבל עד אז, כל הניסיונות להוסיף לפלמנקו גוונים בכ
לי הקשה לא החזיקו מעמד ונהלמו. מצד אחר הכחון מעט לאחר שהגיע לספרד והתחיל להישמה בקבוצות של פקודה לוסיה (PACO DE LUCIA) והיום הוא חלק בילתי נפרד מהפלמנקו ומהסיגנון המוסיקלי הספרדי. מה שברור הוא שהמקור הרחוק ביותר חייבים לחפס אותו בעבדים האפריקאים ובחוף של פרו איפה שגרו, שם לא נמצאים עצים ועורות עם מה לבנות תופים. בפרו הקולוניאלי ב מאה השתים עשרה פורסם חוק שאיסר להשתמש בתופים והריקוד הפנאביליו (PANAVILIO) סיגנון שירה וריקוד עממי מהתקופה שהפליל ההתללות בשחורים. אך אותו הדבר כפי שקורה בטרינידד וטובגו עם הסטיל דרום עשויות מחביות נפט משומשים, ההיתללות איראר החוכמה של העבדים שהיו משתמשים ככלי נגינה כל דבר שהיה מצלצל, מקופסאות קרטון של הדג בקלה ועד כיסאות רהיטים אפילו הקופסא שהיו משתמשים בצדקה בזמן התפילתם שימש ככלי נגינה לכל דבר. היום למורות המקור המיוחד הכחון הפרואני והפלמנקו הם שונים לא רק בשיתת הנגינה אלא גם בבניתם, כוון שבספרד נוהגים להוסיף כמה מיתרי גיטרה מתוחים בפנים כדי לחזק הרעידות של הטופ המנגנים בו בידיים. הם כן דומים בצורה הבסיסית: קופסא מעץ עם חמישה צדדים מודבקים ואחד מלבנית בחזית תלויה עם ברגים לא מחוזקים עד הסוף דבר שמאפשר הביברציה של החלק זה בצורה חופשית. עוד דבר שחשוב לציין שהכחון משמש כישיבה לנגן. בחזית האחורית נוהגים לחורר חור אחד או שנייםץ הנגן פותח או סוגר את הידיים בזמן הנגינה כדי לשנות צליל לנמוך יותר או גבוה יותר ומכה חזקה או חלשה יותר. הנגנים הפרואנים משתמשים בשלוש נקישות כשהפלמנקים באופן כללי משתמשים בשתים: אחד גבוה במבריק והשני נמוך עם עומק. הראשון משיגים בנקישה בחלק העליון של הלוח תהודה והשני קרוב למרכז הכחון. הנגנים שמשתמשים בכלי בקטעי פלמנקו מוסיפים מיתרים פנימיים מתוחים בתוך הכחון ושמם בודונרס BORDONERAS- ובנוסף פעמונים וחותים שונים.המיתרים מורכבים בזוית שלא עוברים או כמה שפחות במרכז הכחון כדי לא לעצור את הצליל נמוך.אפילו ישנם שמדביקים מסקים טיפ במקומות מפתח בכוונה כדי להוריד צלילים ארמונים.האשוחית,ארז ועצים אפריקאים נוספים הם בעיקר עצים המתאימים לבניית כחונים. מאז שפקו דה לוסיה קיבל הכחון הראשון שבנה לו המאסטרו הפרואני קיטרו סוטו הכלי הזה הוא קיבלשינויי מבנה כתוצאה מניסיונות רבות שנעשו פעם מצלחות ופעם פחות. בשנות השבעים בגל עיתנינות במוסיקה הדרום אמריקאית הכחון ניהיה מוכר יותר בקבוצות של פולקלור של השחורים כמו הקבוצת פולקלור של פרו בניצוח ויקטוריה סנטה קרוז והקבוצה פרו שחור. אחרי זה הגיעו תקופות של הגדולים כמו: ארטורו זמבו קברוחואן מדרנו, אאוסביו סיריו, חוליו צ'וקולטה, מריה דל כרמן דונגו, הזאז'מן אלקס אקוניה שהקליט עם פקו דה לוסיה וצ'יק קוראה.